המושג "תמונת ניצחון" נכנס לשיח הציבורי בישראל אחרי מלחמת לבנון השנייה. אך גם לפני כן נצרבו בתודעה תמונות רבות שסימלו נצחון מוחלט על האויב, ביניהן הנפת הדגל באיוו ג׳מה שצולמה עלֿידי ג׳ו רוזנטל והנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג שצולמה עלֿידי יבגני חאלדיי עם סיום מלחמת העולם השניה. בישראל אפשר למנות את הנפת הדגל באום רשרש שצולמה עלֿידי מיכה פרי וכניסתם של הגנרלים משה דיין, יצחק רבין ועוזי נרקיס בשער האריות במלחמת ששת הימים.
צמד המילים הללו נישא בפי כל במלחמת ׳צוק איתן׳ כאשר שני הצדדים הלוחמים נאבקו, יותר מכל, להשיג תמונה שתוכיח את נצחונם. בעידן שבו כל איש ואישה, ילד וילדה, מחזיקים מצלמה - לא צולמה תמונה כזו. תמונת ה׳נצחון׳ הושגה בעזרת מילים צורבות תודעה המשמשות את אומרן, אם לנצחון יטען או לתבוסה.
על קירות הגלריה, רושמת רונית יניצקי מילים, משפטים ושמות שכל אחד לחוד וכולם ביחד מגלמות את השיח שהיה שגור בפי כל באותה מלחמה. זהו מהלך המדמה את קירות הנצחון שהיוו מצע להנצחת כיבושים ונצחונות בעת העתיקה, או לחילופין קירות המשמשים אמני רחוב המציגים לראווה את אמונותיהם הפוליטיות והחברתיות - בעת הזאת. יניצקי אינה יוצאת אל המרחב הציבורי. בדלת אמותיה היא פורשת את משנתה הפוליטית. ריבוי המילים, הכתובות והסדר בו נכתבו, יוצרים כעין שטיח קיר ארוג, השוטח לא רק את סיפורה של המלחמה, אלא גם את דעתה של האמנית על האיוולת שבקיומה.